שמי לימור מויאל, נולדתי בארבעה באוקטובר 1973 הישר לתוך ענני הקרב של מלחמת יום הכיפורים. נולדתי סקרנית, ערנית ועם תיאבון להבין ולהכיל את העולם. סקרנות ותשוקה – שתי התכונות הללו מובילות כל בחירה והחלטה שאני עושה בחיים, ואני חוקרת בתאווה גדולה את מה שיש לעולם להציע לי כל עוד אני בסביבה. אני אוהבת אמנות ואני אוהבת מילים. אני רוצה להאמין שמצאתי את התמהיל הנכון של שני העולמות הללו בטקסטים שלי. כשאני כותבת אני מפסלת במילים כמו באמנות פלסטית, אלא שחומרי הגלם בהם אני משתמשת הם רעיונות, מילים ומטפורות.

עוד לפני שהתחלתי לכתוב הייתי ועודני קוראת אדוקה. אני קוראת המון ומאחר שאני דוקטורנטית בחוג לפרשנות ותרבות, נושאי הקריאה המועדפים עלי הם מתחום הפילוסופיה, חקר השפה, בלשנות, ספרות קלאסית ושירה.

הקשר שלי עם טקסטים הפגיש אותי עם עולם הפוליטיקה, והמציאות השיחית שאנו חיים בה מעסיקה אותי לא פחות מהמחקר האקדמי והעיסוק בפרוזה. אני כותבת טורי דעה ופעילה מאוד בשיח הפוליטי. הייתי מגדירה את עצמי אקטיביסטית שפועלת לחיזוק הדמוקרטיה ושמירה על הערכים הליברליים.

כשהטקסט ואני פוצחים במערכת יחסים, אני נכנסת לקשר ללא תנאים מקדימים למעט הדרישה הבסיסית שהטקסט לא יזלזל באינטיליגנציה שלי, עם כל השאר אני יכולה להסתדר.
היחסים ביני לבין הטקסט סימביוטיים; אני נותנת לו את הזמן שלי, את הלב שלי ואת מלוא הכבוד והפתיחות, ובתמורה מצפה לחוויה שתלמד אותי, שתרגש אותי, שאולי אפילו תשנה אותי, שתטלטל אותי ושתשאיר משהו אצלי בהוויה ובכינון זהותי.
טקסט שמצליח לעשות זאת, יזכה במעמד מיוחד אצלי בלב ואולי אפילו לסקירה או חיבור שאעלה לאתר

הכתיבה הפרוזאית שלי מוקדשת ליחסים חד-מיניים גבריים (הומוסקסואליות, אך לא רק).

הרומן הראשון שלי "מרכבות באיילון" תורגם לאנגלית וצרפתית, והרומן השני "הזיפים של לזרוס" שיצא בהוצאת פנדורה, זוכה להצלחה וביקורות מצוינות.

את מרכבות באיילון ניתן לרכוש באתר בגרסא מודפסת, ומהגיגי האחרים אפשר לטעום בחינם…

לימור מויאל Limor Moyal